סערת הטוקבקים של השבוע ומה אנחנו יכולים ללמוד מזה?

סקירה קטנה בנימה אישית לקראת סוף השבוע על הסערה שיצר טוקבק אחד קטן באתר אייס.

ללא ספק, בימים האחרונים מה שהסעיר את ברנז'ת האינטרנט הוא טוקבק שבדיעב התברר כפיקטיבי ויצר הרבה הדים אחריו. מה זה אומר על עולם האינטרנט הישראלי בשנת 2011 ומה ניתן ללמוד מכך?

אז ראשית רקע למי שלא שמע: לפני כמה ימים פורסמה באתר אייס ידיעה על פרישתה של טל נברו מניהול מחלקת המדיה החברתית במשרד הפרסום אדלר חומסקי & ורשבסקי, לכתבה פורסמו למעלה משמונים טוקבקים (חריג), אך מה שהסעיר את כולם ויצר את "הבאזז" הגדול הוא טוקבט אחד של טוקבקיסטית שהזדהה בשם "רוני פרידמן" וליכלך חופשי על טל באופן בוטה וממורמר.

בהתחלה כולם חשבו שמדובר ברוני פרידמן (בעלת המרכז הבינתחומי לאינטרנט), דמות די מוכרת בברנז'ת הפייסבוק, וכולם מיהרו לצאת עליה והתגובות שנכתבו שם בגנותה ירדו לרמה נמוכה. רוני עלתה על התגובה זמן קצת לאחר פרסומה ומכאן התחיל הבלאגן….

אז קודם כל כמה מילים מהיכרות אישית עם טל: מדובר בבחורה מקסימה עם הרבה טוב לב ושמחת חיים, מקצועית בתחומה, ואני בטוח שתצליח בכל דרך אשר תפנה.

הטוקבק המדובר באתר אייס: צילומסך

כמובן שאין בנאמר שום קשר למציאות, סתם מישהו ממורמר שירד לרמה נמוכה עם השמצות חסרות בסיס.

עכשיו לגופו של עניין: קודם כל צריך להיות ממש טמבל אם אתה כותב טוקבק כזה מכפיש בשמך האמיתי, כבר משהו שמעלה חשדות להתחזות…

עוד בר: לא היו חסרים שם טוקבקים (אני מאמין מאותו בן אדם), שהשמיצו את טל, כנראה מתוך קנאה. אבל לרמה כזאת נמוכה אי אפשר לרדת מתוך קנאה – אפשר לרדת רק מתוך אינטרס או שנאה אישית. עכשיו… מהיכרות אישית אני יודע שזה קשה עד בלתי אפשרי לשנוא את טל, בטח לא ברמה כזאת…, מה שמביא אותנו לנקודה השניה – אינטרס!

רוני פרסמה תגובה בקבוצה של עמית לביא בו היא גם כתבה בין היתר שכנראה מדובר בגוף לימודים מתחרה, מי זה או מה זה, או למה זה… כנראה לא נדע. אבל מה אנחנו יכולים ללמוד מזה על האינטרנט הישראלי בשנת 2011?

קודם כל – אתרי האינטרנט לא מתו ולא ימותו לעולם (זה לפחות לא נראה בטווח הקרוב), עם כל הבועה הזאת של המדיה החברתית ותאגידי האינטרנט התקבל בשנה האחרונה הרושם "שאינטרנט" משמעו פייסבוק וגוגל ואולי עם נגיעות קטנות של יוטיוב… וזהו! היום התברר בצורה הטובה ביותר שלא כך הדבר!

תראו איך אתר נישה ("של התעשייה") יכול לגרור אחריו כ"כ הרבה טוקבקים בזמן מאוד קצר… מדובר על 80 טוקבקים לאייטם יחסית זניח (כל יום כמעט יש חילופי תפקידים בתעשיית הפרסום…).

מה זה אומר לנו? תתמקדו בנישה מסויימת ותדאגו למשוך את כל קהל היעד שלכם אל תוך האתר בלוג ווטאבר… זה צתמיד יצור שיח כאשר יש המון אנשים בעלי מכנה משותף – אבל בעלי אינטרסים ודעות שונות מקובצים באותו מקום…

זה כאילו שפכת דלק על כל האתר ושפוט היית צריך לזרוק את הגפרור שיצית את הכל, פייסבוק וטווטיר וכל זה רק מלבה את האש…. אלו זירות משנה שמאפשרות תקשורת עם אנשים וניתובם אל זירות המידע שבהם באמת קורים הדברים. ופסייבוק זו אינה זירה מידע אלא זירת שיח ותקשורת בין אנשים, אין לה את הפלטפורמה המתאימה על מנת להיות זירת מידע, וגם לא את העיצוב וההנגשה הנכונים לגבי הנכונות וההכוונה לשתף מידע.

כמובן שאפשר לדלות מידע על אינטלגנציית שוק וכו'… אם מריצים את האלגוריתמים הנכונים על פייסבוק וטווטיר ויודעים להשתמש במערכות הנכונות, כי בסופו של דבר אלו אנשים שמייצרים את השיח, אבל לגבי מידע ת'כלס – זו לא הפלטפורמה הנכונה.

אני ממש לא אתפלא אם זה היה טוקבק מטעם אייס על מנת ללבות את האש ולגרום להמון כניסות לאתר (ואני בטוח שכך היה ביומיים האחרונים), זה מהלך של מניאקים אמנם, אבל חכם (וזה לא סותר, הוא יכול להיות חכם מניאק :). זה מה שנקרא אינטלגציה חברתית ורק טופח על השכם גם של טל וגם של רוני, מישהו שם ידע לנתח שטל ממאוד אהודה ופופולארית בקרב "הברנז'ה" ורוני זו אישיות ידועה וידע ליצור בצורה נכונה את החיכוך בינהן (ולא משנה כרגע על איזה רקע). אני לא אפרט שמות כרגע, אבל המון קירות בפייסבוק "קושטו" בדיונים ודעה אישית על אותו מקרה… שיחת היום? כן, בהחלט! 🙂

פניתי אל רוני בפייסבוק וביקשתי את תגובתה לגבי כל העניין הזה, והנה היא לפניכם:
"אדם שמגיב בעילום בשם של מישהו אחר ( במגמתיות כי השם הזה ממותג) ומתוך ידיעה שאני מקורבת לנפשות הפועלות ( אני וטל נברו בקשר טוב) מה זה בעצם מעיד עלינו כאנשים שמקבלים את החוזקות שלהם מכח המקלדת והמסך הוירטואלי ?
לא התגובה שנעשתה בשמי מפריעה לי ( יכול מאד להיות שיש רוני פרידמן אמיתית שהגיבה בשמה ) מה שכאב לי הוא מסכת התגובות המכפישות נגדי ברמה האישית ונגד מרכז הלימודים שלי עוד לפני שבדקו בכלל האם מדובר בי באמת.
או סתם בטוקבקיסטית מתחזה שהגיבה בשם זהה לשלי.
מדובר באנשים שעבדו איתי במסגרת כזו או אחרת ומיהרו להכפיש לפני שבדקו האם מדובר בי באמת- זו האמת הכואבת. זה דומה ומשול בעיני למשפט שדה שעושים לאנשי ציבור הנחשדים בכל מיני פרשיות והתקשורת מתחילה להכפיש עוד לפני שהוכחה אשמתם או חפותם:)"

אז לעולם לא נדע מי זה היה או למה הוא עשה או עשתה את זה, אבל למדנו כאן דברים מאוד חשובים על זירות הדיון הישראליות והחשיבות של אתרי נישה ממוקדים וליבוי האש שיכולה ליצור המדיה החברתית. יאללה, אשתדל לכתוב לכם פוסט מפציץ ביום ראשון (למרות שזה יום ראשון…), והפעם על גוגל.

סופ"ש מקסים לכולם, ואל תקחו טוקבקיסטים ברצינות לעולם… 😉