מה הדבר שאני הכי אוהב בפייסבוק, ובאינטרנט בכלל?

פוסט קצר שהרגשתי שאני חייב לכתוב "מעכשיו לעכשיו" על הבוקר לאור הפיד של היום בפייסבוק. את הפיד בפייסבוק ראיתי היום כבר מהמיטה עם הפלאפון וזה מה שגרם לי לקום מהמיטה, לפתוח את הלפטופ, לעשות קצת פרינטסקרינים, ולכתוב את הפוסט הבא….

בפוסט הזה אני רוצה לדבר איתכם על חופש המידע וההזדמנות השווה של כולם להביעה דעה ולהפיץ את דעתם, להראות לאנשים דברים מנקודת מבט שונה ולא רק מנקודת המבט שהתקשורת רוצה שנראה. הרבה זמן אני רוצה לכתוב פוסט בסגנון הזה, אז מה קרה היום בבוקר שגרם לי לכתוב אותו? יש בבום אחד אחרי השני בפיד נחתו עלי 3 מקרים כאלו וכם כמובן יוצגו בפוסט זה.

עידן הווב 2.0 בו אנו חיים כיום הוא עידן בו הגולשים מייצרים את התוכן ויש להם יותר ויותר השפעה על עיצוב דעת הקהל מאשר לפני שנים בודדות בו כל מה שהיה מוצג בתקשורת נחשב כקדוש מבלי יכולת לערער עליו. כיום אנו רואה התייחסות של מגוון אנשים עם מגוון דעות לאותו אירוע בדיוק ומציגות לגולשים את התמונה המלאה, ולא כותרות ענק מגמתיות שנועדו לשרת אינטרנס כזה או אחר, ככל שהטכנולוגיה לוקחת חלק גדול יותר בחיינו ובתרבות שלנו – כך דעת הקהל תעוצב יותר ויותר ע"י הדעה הרווחת ולא ע"י אינטרסים שבעלי הוןגופי תקשורת.

מקרה ראשון – קריאה באתר צופר לחסל את ירון לונדון

כתבה שפורסמה באתר הפונה לקהל הדתי "צופר" קראה "לחסל את ירון לונדון", היום בבוקר כבר שונתה הכותרת למעודנת יותר "לכווץ את קיומו של ירון לונדון" – אבל אנחנו לא טמבלים, יש לנו קאשינג בגוגל וכפתור נהדר בצד ימין למעלה של המקלדת שנקרא פרינטסקרין 🙂

הפרינטסקרין מאתמול – אתר צופר

הכתבה באה בעקבות מאמר שפרסם לונדון בעיתון "ידיעות אחרונות" בו הוא קורא "לכווץ את החרדיוּת", הקהל הדתי לא נשאר חייב, והמאמר באתר צופר במתקונתו המקורית אף השווה את לונדון להיטלר וכו'…

הרשת כמובן רעמה (ובצדק) על הקריאה לחיסולו של לונדון, אך יש כאלו שבחרו להציג את העניין גם מנקודת מבט שהיא לא חד סטרית, הנה דוגמה לכך מהפיד של היום בבוקר. 2 שיתופים, כל אחד מציג את זה מנקודת המבט שלו ונותן את "התיבול" שלו לכותרת הפוסט.

שיתופים בפייסבוק – כתבה על הקריאה לחיסולו של ירון לונדון

זו כמובן רק דוגמה קטנה, ניתן לראות דוגמאות כאלו בכל יום ויום בפייסבוק. אתה נחשף למגוון דעות גםם אם הן לא מיישרות קו עם נקודת המבט שלך על העולם ועל דברים ספציפיים בחברה, בפוליטיקה וכו'. דוגמה מצויינת לכך היה ניתן לראות ביום הזיכרון בבלוג של בחור בשם צפריר בשן, שפרסם פוסט על יום הזיכרון, לדעתי האישית (וקראתי כל מילה) זה פוסט שמתחיל איכשהו ענייני אך כשמתעמקים בו – הוא בסך הכל פוסט שצועק "אני צריך צומי ומוכן לשחוט כל פרה קדושהלפגוע באנשים כדי לקבל אותו". הפאן שאהבתי בעצם פרסום הפוסט הזה הוא החופש שמאפשר לנו האינטרנט, החופש להביע דעה, להציג אותה, להפיץ אותה, לתת לאנשים להסתכל על כל דבר מנקודת מבט אחרת, גם אם זה בנידוג מוחלט לדעת הקהל הרווחת.

מקרה שני – אבי לוזון דוחף צלם לאחר שמכבי פ"ת ירדה ליגה

יו"ר ההתאחדות לכדורגל שווה אתמול ירידת ליגה של הקבוצה אותה הוא אוהד, דחף צלם שניסה לתפוס תמונה טובה שלו לאחר המשחק שהסתיים בתוצאה 0:0 ובעצם חרץ את גורלה של מכבי פ"ת – ירידה לליגה הלאומית. גם את שיתוף קטע הוידאו המדובר (מתוך יוטיוב) ראיתי כאשר דעות שונות מוצמדות בתור דיסקריפשן בפיד. הנה הפרינטסקרינים לפניכם.

דעות שונות לגבי הדחיפה של לוזון

גם כאן, אין אמת אבסולוטית, הכל בגדר דעות ונקודות מבט שונות, את דעתך על המקרה אתה יכול לגבש לאחר שהוצגו בפניך מגוון דעות ולא כותרת מגמתית אחת ואבסולוטית, כל אחד יכול לקחת מכאן את מה שהוא רוצה. אם גם לכם להביע דעה – הנה לינק לסרטון המדובר.

מקרה שלישי – המחאה החברתית מתחדשת

אתמול (מוצ"ש) יצאו המונים לכיכר רבין ובעצם חישדו את הפגנות הקיץ שעבר כנגד יוקר המחיה בארץ. העיתון "ישראל היום" בחר להציג תמונה משעה מוקדמת יותר (ניתן לראות לפי התאורה מהשמש) שבא עדיין לא הגיעו להפגנה המון אנשים, ולצידה הכותרת "המחאה חזרה – רק אלפים באו", וגם כאן, איזה מזל שיש פייסבוק+מצלמה מצלמה כמעט בכל טלפון נייד – מה שמאפשר לכל אחד ואחת מאיתנו להיות "האח הגדול" של התקשורת ולהציג עובדות מהשטח שיכולות לשפוך אור אחר על כותרות ענק מגמתיות בעיתון כזה או אחר.

מי שלא היה שם, סביר להניח שהיה מקבל את הדעה של ישראל היום, לולא הועלתה התמונה מהשטח לפייסבוק. גם כאן יש נקודה שראוי לציין – מי יודע אם אכן התמונה צולמה בזמן אמת? אי אפשר לדעת… וכאן באמת אנו מכריעים (כל אחד לדעתו שלו) את מה אנחנו בוחרים לקחת, ונוצר כאן קרב מוחות בין האזרח לתקשורת, רק מה – שבעידן הרשתות החברתיות פערי הכוחות הולכים ומצטמצמים.

העם אומר בעצם בקול מאוד חזק וברור: נוני מוזס לך תזדיין! שלדון אדלסון לך תזדיין! נוחי דנקנר לך תזדיין! עמוס שוקן לך תזדיין! מהיום אנחנו אלו שמעצבים את דעת הקהל!

על כל סיטואציה בחברה, בפוליטיקה, בחיי היומיום תוכל לראות את הכל מכל נקודות המבט, לפעמים גם עם ראיות מהשטח, את כל מגוון הדעות וההיחסיות.

באותו עניין, נחשפתי אתמול לפוסט שכתבה אילנה ברודו באתר "חורים ברשת" בו הוצגה תוכנית עתידית של פייסבוק לאפשר "סטטוסים ממומנים" לכל מאן דבעי, עדיין לא ידוע באיזה מיקום בדיוק ואיזו צורה יוצגו סטטוסים אלו, אבל סביר להניח שהם יהיו בולטים בסגנון התוצאות הממומנות שיש בגוגל.

האם יש בזה משהו רע? אני לא חושב, ולמה?

א. בעל המאה הוא לא בהכרח בעל הדעה – בדיוק כמו בגוגל, למרות שתוצאות החיפוש האורגניות (שבעצם מהוות את "המוצר" של גוגל) מווצפות בתוצאות ממומנות, עשיין החשיפה ויחס ההקלקות על התוצאות האורגניות הרבה יותר גבוהות. מה גם שתוכנית האדוורדס מאפשרת הזדמנות גם לבעלי עסקים קטנים לשווק עצמם בתקציב נמוך יחסית ולחשוף עצמם לקהל יעד חדש גם ללא תקציבי עתק במדיה הישנה (עיתוניםטלויזיהרדיו וכו'…). אני חושב שזה יהיה יעל גם בפייסבוק.

ב. לפחות יידעו שזה מכני ולא זיוף של טבעי – אני מאמין שלצד אותם סטטוסים ממומנים כמובן יוצג כיתוב כלשהו המבהיר שזהו תוכן ממומן מקודם, מה שאומר שהגולש יוכל לדעת שהסטטוס עלה לשם באופן לא טבעי, וזה טוב יותר ממה שקורה היום בו מקודמות תמונות עם דיסקריפשן באורך הגלות עם עשרות לייקים פיקטיביים ודיסקריפשן מלוקק – זה יוצר אשליה בקרב רוב הגולשים כאילו התוכן הגיע לשם באופן טבעי ומתוך אהדה אמיתית של הגולשים – דבר שהוא לא נכון!

אני אישית מאוד אשמח לראות את זה "בחי" ובטוח שגם אנסה לשפווך על זה כמה גרושים כדי לכתובת לכם פוסט על העניין 🙂

זהו להיום, הקאונטר של הוורדפרס כבר מראה לי למעלה מאלף מילים, וזה המון בהתייחס לעובדה שיום ראשון היום ועוד יש לי מלא טלפונים להרים 🙂 אז תהנו מהחופש שמאפשר לנו האינטרנט ושיהיה לנו אחלה שבוע 😉